כתבה: לי פלורנטין, וידאו: החזית לשחרור בעלי חיים
שתי עובדות על אווזים:
- בטבע אווזים עפים על פני מאות קילומטרים מדי שנה עם הלהקה שלהם.
- אווזים בתרבויות מסוימות הם סמל לנאמנות, הם שומרים על זוגיות קבועה למשך כל חייהם.
לא האווז הזה. הוא לא עף, לא רץ ולא זכה להיות נאמן לאף אחת. האווז הזה היה כלוא במשך חמש שנים בגן ילדים, בכלוב קטן וצפוף שגודלו כשני מטר על מטר וחצי, ללא בריכת מים, ללא יכולת לרוץ או לעוף, לבד. חמישה קיצים וחמישה חורפים של בידוד מוחלט. אם היה מדובר בבן אדם היינו קוראים לזה צינוק ולא פינת ליטוף, הינו קוראים לו אסיר ולא חיית מחמד.
חירות היא זכות בסיסית. מבצע ההצלה הזה, העניק לאווז את הזכות הזו. הכלוב נפתח, הוא לא נאבק ולא התנגד, כ"כ מושפל ובודד חי שם, שלא נותר לו דבר פרט להיכנע לבני האדם האלה, שיעשו בו כראות עיניהם. הוא שוחרר בנחל, מבושם מהחופש ולא יודע לאן לפנות אחרי שמש השנים בהן היה כה מוגבל בתנועה.
החיים האמיתיים שלו מתחילים עכשיו. עכשיו אולי סופסוף יפגוש את אווזת חייו.