נולדתי ברפת של תעשיית החלב, קטן ורזה מאוד. הרפתנים, שכבר ידעו שעגל פג לא שווה להם הרבה, יצרו קשר עם חוות החופש. אתם מבינים, ברפת ממנה באתי "חוות החופש" כבר הפך לשם מקביל ל"גן עדן". פרות מדברות על זה ביניהן ואומרות שזה המקום שכולנו חולמים עליו בלילה, כזה עם דשא ואוכל טעים ומרחבים. חברות מפה כבר הגיעו לשם והפרות האחרות שמעו את הרפתנים מדברים על כמה שהן שמחות עכשיו. לא האמנתי לזה עד שלא ראיתי בעצמי. דשא אמיתי! ומקום לרוץ, לקפוץ ולשחק!
החברה הכי טובה שלי היא נינה הכלבה. ביחד אנחנו אוהבים להשתולל ברחבי החווה. תשמעו קטע מוזר לגבי נינה, כשהגעתי הנה היינו בערך באותו גודל אבל ככל שהזמן חולף ככה נינה הולכת ומתכווצת. או אולי זה אני שגדל במהירות?
