בתוך כלוב קטן: בתת תזונה, רזה כחושה ובקושי זזה, כך מצאה תיירת טובת לב מהודו את טל שלנו בדיר של תעשיית חלב עיזים בצפון הארץ. התיירת התאהבה בטל ופנתה לבעל המשק, שהסכים למסור אותה לידיה "בזכות" מצבה הקשה של טל. לרוב בעלי משקים לא מסכימים לוותר על נקבה שיכולה לייצר בעתיד חלב אלא אם הוא רואה שאין לה סיכוי.
התיירת לא ידעה ממש מה לעשות איתה, היא הביאה אותה למכרה שלה מיפו שגם לא ידעה לטפל בגדיים. היא ניסתה להאכיל אותה בחלב גדיים שקנתה בסופר, אבל הניסיון לא צלח.
טל לא הצליחה לינוק מהבקבוק, כי הפרידו אותה מאמא שלה בגיל מאוד צעיר והיא איבדה את רפלקס היניקה.
לבסוף היא יצרה איתנו קשר ואנחנו ביקשנו ממנה להגיע אלינו במהרה.
לאט לאט אחרי שניסינו את כל הפיטמות שקיימות ברשתות הפארם ולאחר כמה ימים של מאבק – טל למדה לינוק, עלתה במשקל והפכה להיות מי שהיא היום – גדייה שטותניקית, מלאת קסם ואופי.
—
במאי 2019 נפרדנו בלב כבד מטלטל שלנו.
טלטול שלנו
אנו מזועזעים ולא מאמינים, לא מאמינים שאיבדנו אותך.
אהובה שלנו, קטנה שלנו, נסיכה שלנו. אתמול לפתע חשת ברע, ממש סבלת. התקשית ללכת ולקום ונשמת נשימות עמוקות וכואבות. בלילה ג'אבר הוטרינר הגיע אלינו וראה שאין פעילות מעיים תקינה, לא חשדנו ולא חשבנו שאילו הם בעצם רגעייך האחרונים. טיפלנו בך בשיא המרץ בכל התרופות וחיכינו שתפסיקי להתפתל מכאבים.
אבל..כלום לא עזר. את המשכת לכאוב ומהר מאוד ליבך נדם והשאיר אותנו המומים, כואבים ולא מעכלים.
טלטול שלנו. רק בת שנתיים ונכנסת ללבבות של כל כך הרבה אנשים. אי אפשר היה שלא להתאהב בך ממבט ראשון, אישיותך הכובשת והמיוחדת יצאה ממך מבלי שהיית צריכה לעשות דבר. שמרת את אהבתך לעדן, בת השירות שגידלה אותך, וכל מה שרצית כל יום היה לשבת עם עדן שעות ארוכות מחובקת, אהובה ומתפנקת. וכך היה. עדן הגיעה אלייך כמה פעמים בשבוע למרות שסיימה את השירות לאומי, וישבתן יחד בלתי נפרדות.
הלב שלנו שבור לרסיסים
קשה לנו בלעדייך ותמיד נזכור אותך.
תודה שסיפרת לעולם כמה קסומה עז יכולה להיות.
