ENGכתב: אלעד ציפיס מאיר
קרקסים המציגים בעלי חיים רחוקים מלהיות זוהרים ונוצצים כפי שהם לאור הזרקורים. בעלי החיים המופיעים בקרקסים אלו נלקחים בכח ממקומם הטבעי וממשפחתם, מאולפים בשיטות אכזריות הכוללות בין השאר דקירות, מכות חשמל, הצלפות ועמידה על גחלים לוהטות, הם מאוכלסים ומנוידים בתנאים קשים וסובלים מפגיעות פיסיות ורגשיות קשות.
הוא נלקח באישון לילה. הלהקה התפזרה בפחד והוא נותר בודד, מצטנף תחת החדק הארוך של אמו, מתחנן אליה שתקום. גופתה היתה מוטלת על הקרקע לאחר שנורתה בידי ציידים, חיטיה נבזזו ויחד איתם גם תינוקה הרך, בן חודשיים בלבד. הוא נקשר ברגליו אך סירב לעזוב את אמו, עד שלבסוף היכו בו באלות. מבוהל ומפוחד, הובל משך שעות אל מחוץ לסביבתו המוכרת ועד למתחם קטן ומגודר. שם, במרכז הרחבה, ניצב יתד עץ גדול וממנו השתלשלה שרשרת ברזל כבדה. הוא נקשר ברגלו האחורית אל השרשרת והושאר כך, בודד, עצוב וקורא נואשות לאימו. כך החלו חייו של ריקרדו.
עם עלות השחר הגיע רכב הגורר אחריו קרון קטן. השרשרת נותקה והוא הובל אל הקרון מלווה שוב במכות קשות ובדוקרנים. לאחר נסיעה ארוכה ומפרכת הוא הורד שוב אל תוך רחבת עפר גדולה, שם היו מספר כלובים קטנים ובהם טיגריס, שימפנזה, וזוג אריות, כולם נעים מצד לצד בעצבנות. ריקרדו נקשר שוב בכח ברגלו אל יתד גדול במרכז הרחבה.
ריקרדו ניסה לצעוד, למשוך את רגלו הקשורה, אך החבל היה עבה וחזק ממנו. הוא בכה וזעק וניסה בכל כוחו, אך ככל שהמשיך לנסות ולמשוך כך התהדק החבל על רגלו, הכאיב, שרט ופצע אותו. לבסוף אזלו כוחותיו.
אל הרחבה נכנס עתה אדם גבה קומה ובידו מקל שחור וארוך ובקצהו דוקרן. הוא התקרב אל הרכש החדש וצעק דבר מה. משלא זכה לתגובה הניף את המוט והנחית מכה חזקה על גופו המגושם. זעקה חלשה בקעה מתוך גרונו. ריקרדו לקח צעד אחד לאחור ושוב חבטה חזקה פגעה ברגלו הקדמית, ומיד לאחריה אחת נוספת על החדק. הוא נבהל, לא הבין מה קורה ולמה. שלושה אנשים נוספים הגיעו. הם קשרו את רגליו הנותרות בחבלים עבים ומתחו אותם בחוזקה, עד שלא נותר לו אלא ליפול על גחונו בחוסר אונים. הבחור עם המוט התקרב אליו בשנית. הוא ניסה להתנגד, להשתולל ולזעוק, אך לשווא. לא רק שלא היה יכול לחבלים החזקים, הוא נכרך גם סביב ראשו וחדקו עד שלמעשה היה משותק לחלוטין, מוטל על הקרקע כגוויה חסרת חיים. האוחז במוט הרים אותו שוב ובתנועה מהירה דקר בין אצבעותיו כף רגלו, במקום הרגיש ביותר בגופו. הוא העביר את המוט לאחד העובדים ולקח מוט אחר, קצר יותר, הסתובב סביב החיה המרותקת והצמיד את קצה המוט אל גופה, ובכל נגיעה זרם חזק וכואב טילטל את הגוף הגדול ויבבה חנוקה פילחה את האויר. פעם, ועוד פעם, ושוב, עד שהוא היה כבר על סף עילפון.
רוחו החופשית, רוח החיה הפראית שבו, הלכה ונשברה. ימים רבים הוא התנגד, ניסה להשתחרר מהחבלים, לרוץ, לבעוט בשוביו, אך החבלים מנעו ממנו כל תנועה. שוב ושוב הוא קרא לאימו, לעדר שלו, שיבואו להצילו – אך לשווא. והמכות, כל כך הרבה מכות, עוד ועוד, ביום ובלילה, לפעמים מבלי שיעשה דבר. אט אט חדרה לתודעה ההבנה שעדיף שלא יתנגד, שישתף פעולה על שוביו. שיכנע. רוחו נשברה.
כעת הלך ריקרדו אחר שוביו בראש מורכן. כשהרים האיש את המוט המחודד באוויר התיישב על ישבנו ושתי רגליו הקדמיות הונפו על על. הישיבה היתה קשה ומכאיבה, שכן איננה מתאימה למבנה גופו ולמשקלו הרב, אך משלא עשה כן הוכה, נדקר, רותק שוב לקרקע וספג מכות חשמל בכל חלקי גופו. כל גופו כאב ודאב, הכאב באימונים הלך וגדל, אך הפחד היה ונותר חזק ממנו. משהבין לבסוף מה רוצים ממנו ומשלמד גופו לבצע בשלמות את תרגיל הישיבה החלו לאמן אותו לעלות לעמידה על שתי רגליו. הפחד מהעינויים שלט בו, והוא ניסה ככל יכולתו לבצע את התרגילים, אך תמיד ההבנה והיכולת הגיעו רק אחרי שספג משוביו מכות ודקירות אינספור. חלק מהאימונים היו בקבוצה, יחד עם הפילים האחרים. הם אולצו ללכת במעגלים אוחזים זה בזנבו של זה. משהאט אחד מהם את הקצב, ניגש אליו אחד העובדים ודרבן אותו באמצעות מכת חשמל חזקה בישבן.
בתום האימונים הוחזרו הפילים לתאיהם הצרים כגודל גופם ונקשרו בשלשלאות. הם כבר לא ניסו להשתחרר. רוחם השבורה והנכאה עוד מגיל ינקות מעולם לא נתנה להם דרור. במקום זאת, הם נותרו על עומדם, נעים מצד לצד, לא יודעים מנוח, מתוסכלים, חסרי מעש, מבוהלים ודואבים. המכות היבשות, הדקירות ומכות החשמל הנמרצות נתנו אותותיהם בפילים הבוגרים. האחד נותר עם צלקת עגולה על מצחו, עדות למכת חשמל חזקה. האחר נפגע ברגלו ולא היה יכול עוד לכופף את הברך, ונותר מדדה, סוחב את רגלו כאילו היתה תותבת עץ.
באחד הימים הועמסו כל חיות הקרקס למשאיות. כשהורד ריקרדו מהמשאית ונכבל שוב, נגלה לפניו אוהל גדול וססגוני. בעלי החיים נשטפו, נצבעו בשלל צבעים וקושטו בקישוטים מצועצעים. עם רדת הלילה המון אדם מילא את אוהל הקרקס. רעש גדול והמולה לא נתנו מרגוע לבעלי החיים שהמתינו מאחורי הקלעים, והם היו עצבניים מתמיד. המאלפים השגיחו עליהם מקרוב, אוחזים בדוקרנים, שוטים ושוקרים חשמליים. שוב ושוב הצליפו המאמנים במוטות שבידיהם על פניהם של הפילים, כדי להשפיל עוד את רוחם לפני ההופעה.
עם הישמע האות נכנס ריקרדו אל הבמה המרכזית, מובל על ידי האדם עם המוט המחודד. הקהל שרק וצחק וצעק בקולי קולות, הזרקורים סינוורו את עיניו והוא היה מבוהל. אך בכל פעם שהיסס ראה את מבטו של האיש ואת המוט המונף ומיד ביצע בהכנעה את שלמד על בשרו. מיד כשיצא מהבמה הובל שוב לחצר האחורית ונקשר בשלשלת ברזל.
כך עברו ימיו בקרקס. שתיים מרגליים היו מרותקות כל העת, ללא יכולת תנועה. הוא שוחרר מהם אך ורק לצורך האימונים וההופעות. לאורך זמן גופו לא עמד לו. האימונים המתישים והאלימים החלישו אותו. באחד הימים, בעודו מנסה להתרומם לעמידה, נשברו שתי רגליו האחוריות. הוא נותר שרוע על הקרקע, הלום כאב, לא מסוגל להתרומם. משלא השתפר מצבו בשעות שלאחר מכן הוא הורדם בזריקה והומת.
---
ריקרדו היה פיל אמיתי. מצאנו את שמו בטבלה המפרטת את מקרי המוות המוקדם של פילים בקרקס:
שם: ריקרדו, גיל: 8 חודשים, תאריך: אוגוסט 2004, סיבת המוות: הרדמה עקב 2 רגליים אחוריות שבורות.
הדף הזה מוקדש לזיכרו.
על ניצול בעלי חיים תעשיית הבידור ובספורט באתר אנונימוס
על עינוי חיות בקרקסים באתר אנונימוס
סרטון: שני אריות אחים שניצלו מהקרקס מביעים את אהבתם זה לזה
