חבר החופש שלי
אמצו את אורית ודיקלה
מה אימוצן של אורית ודיקלה אומר?
מאמצים חבר חופש חדש לחייכם ומעניקים לו את מתנת חיי החופש: חיים מלאי אהבה, תזונה עשירה, טיפול רפואי, מרעים ירוקים וגדולים וחברים מקסימים.
האימוץ הינו אימוץ וירטואלי ומקנה תמיכה חודשית עבור אותו דייר שאתם בחרתם, בכל אימוץ תקבל למייל תעודת אימוץ ואגרת תודה מאיתנו.
*שימו לב כי התמיכה הינה חודשית (ולא חד פעמית)
תרומה חודשית 
סיפורן של אורית ודיקלה
שלום לכולם,
קוראים לנו אורית ודיקלה.
זה אולי נשמע לכם דבר מאוד בסיסי שיש לנו שמות וזהות משלנו, אבל עבורינו זה כל כך מרגש ולא מובן מאליו!
עד לפני שהגענו לחווה היינו שתי חזירות מתוך אלפים על גבי אלפים ללא שם וללא זהות אישית.
נולדנו במקום שרחוק מהעין של כולכם. הביאו אותנו לעולם על מנת שיעשו עלינו ניסויים או ישחטו אותנו עבור בשרינו.
כשנולדנו ינקנו מאמא שלנו והיא היתה בתוך כלוב מוזר וענק כזה.. היא לא יכלה לזוז. כל כך רצינו שהיא תנשק אותנו, תחבק אותנו ותלמד אותנו על החיים. דרך המבט בעיניים שלה, כשהיא שוכבת בכלוב ולא יכולה לזוז הבנו שהיא עצובה מאוד ואילו לא החיים שהיא רצתה עבורינו.
אחרי מספר ימים עם אמא, הגיע בן אדם ולפתע הרים אותנו באוויר, צעקנו כי פחדנו. לא הבנו מה הוא רוצה לעשות לנו. הוא הוציא מכשיר ממתכת והרגשנו לפתע כאב עצום, השתוללנו לו ביד וזעקנו. אמא היתה בכלוב ולא יכלה לעזור לנו.
הוא חתך לנו את הזנב והשיניים. אחרי שהוא הניח אותנו בחזרה ליד אמא, היא ניסתה לומר לנו שיהיה בסדר וזה עוד מעט יפסיק לכאוב…אבל לא יכלה באמת לנחם אותנו כי היתה בכלוב קטן…
כשהיינו בנות 21 ימים, שוב באו בני אדם ולקחו אותנו לפתע. ממש פחדנו ששוב נחווה את הכאב הפיזי כמו בפעם שעברה, אבל הפעם הכאב היה אחר, כאב של געגוע. לקחו אותנו מאמא.
אמא רצתה לומר לנו שיהיה בסדר אבל היא לא יכלה לומר זאת כי ידעה שבסדר לא יהיה.
לא הבנו למה הגענו לעולם הזה, האם הגענו כדי לפחד?
לאחר מספר ימים הגיע אדם נוסף ואנחנו רצנו לפינה, כל כך פחדנו כבר מאנשים.
הוא הוציא ספריי וריסס לנו פס על הגב בצבע אדום. זה לא כאב לנו בכלל.
לא הבנו למה רק לנו הוא שם את הפס הזה ולאחרים לא.. זה הפחיד אותנו.
למחרת לפתע לקחו אותנו למשאית, צעקנו המון כי לא ידענו מה יקרה לנו הפעם.
היינו כל כך במתח בנסיעה כי כבר שמענו על חזירים שנלקחים במשאית ולעולם לא חוזרים.
אחרי שעתיים נפתחה דלת המשאית, היו שם אנשים שאמרו לנו בעדינות שהכל יהיה בסדר אבל.. לא סמכנו עליהם ופחדנו.
הניחו אותנו בחדר שהיה מלא בחציר! מעולם לא ראינו חציר כי עד עכשיו ישנו על הריצפה. ואוו חציר! זה כל כך מרגש לשחק בחציר…
האנשים אמרו לנו, שלא יקרה לנו כלום, שאנחנו זכינו. נבחרנו. שמעכשיו נדע רק טוב. הם היו ממש עדינים איתנו.. בתנועות שלהם והקול שלהם היה רך ונעים.
לאחר כשעה ראינו שהם ממש טובים אלינו, הם הביאו לנו לאכול דברים טעימים והתחלנו לרחרח להם את האף והם חייכו אלינו וליטפו אותנו בעדינות.
התאהבנו בהם ואנחנו עדיין מאוהבות.
