היי, אני הדס. הגעתי לחוות החופש לפני כמה חודשים יחד עם אח שלי. 

מצאו אותנו נטושים על הקרקע, ביום גשום וקר, היינו ספוגים מגשם ובהיפותרמיה קשה.

מיד עם הגעתנו לחווה קיבלו אותנו ידיים מלטפות ואוהבות, שחיבקו אותנו, חיממו אותנו והאכילו אותנו.

לצערי, לאח שלי זה כבר היה מאוחר מדי, והוא נפטר באותו הלילה…

הייתי כל כך עצובה ופחדתי שנותרתי לבד בעולם, ללא משפחה, עוד לא הבנתי לאן הגעתי.

הייתי בבידוד משאר בעלי החיים בחווה (כי היו עליי טפילים) ובכל זאת הגיעו מתנדבים כדי לחבק אותי, לנשק אותי, להזכיר לי

שיש הרבה טוב בעולם הזה ולהראות לי שמהיום אני לא אהיה יותר לבד. 

מאז כבר הספקתי להשתקם, ללמוד ללכת, לצאת מבידוד, להכיר טלה מתוק וקטן (גלעדי) ולאמץ אותו להיות המשפחה שלי.

אני נמצאת בחוות החופש כבר חודש שלם ואני מבינה עכשיו שכל השיקום, הטיפול המסור, והאהבה שקיבלתי אפשריים בזכות 

תרומות מאנשים טובים שרואים אותנו וחושבים עלינו. אם זאת לא משפחה – אז מה זה?

ועכשיו, אני מחפשת עוד אנשים שיהיו המשפחה שלי, גם אם מרחוק, ויוכלו לתמוך בי כדי שאמשיך לקבל את הטיפול 

והשיקום שאני זקוקה לו. האם זאת את? האם זה אתה? הלוואי שכן.