הגענו לחווה בתור ברווזוני חופש קטנטנים וצהובים ומיד הבנו איזה מזל גדול היה לנו.
בחוות החופש זכינו מיד להשתכשך במים נקיים וטריים, שזה הדבר האהוב עלינו עד היום. במקום בו היינו לפני, לא היו לנו מים להשתכשך בהם ובכלל לא היה לנו נעים ונקי כמו בחווה.
מהר מאוד גדלנו והפכנו להיות ברווזים גדולים ולבנים. גם עכשיו אנחנו לא מפסיקים לגדול ולגדול. לא משנה כמה אנחנו אוכלים – אנחנו לא מפסיקים להיות רעבים! הסיבה לכך היא שאנחנו עברנו עיוות גנטי שגורם לנו להיות הרבה יותר גדולים ממה שאנחנו אמורים להיות. למה בכלל רצו שנהיה כל כך גדולים? זאת שאלה טובה וגם אנחנו לא לגמרי מבינים. אומרים שזה בגלל שנולדנו לתעשיית הבשר ושם רוצים שכל אחד יהיה כמה שיותר גדול כדי שיהיה "שווה" יותר. אנחנו רואים את אחינו התרנגולים הפטמים ואנחנו מבינים כמה הגורל שלנו דומה לשלהם. אנחנו רואים איך הגוף גדל וגדל, איך הרגליים כבר לא יכולות לשאת את המשקל וגם הלב קורס מעומס. מאוד עצוב לנו לראות את זה. ידעתם שברווזים הם בעלי החיים הנטבחים ביותר בעולם אחרי תרנגולות?
אנחנו מנסים לזכור כמה מזל היה לנו שהגענו הנה ולהנות מהחיים שקיבלנו במתנה. ואולי בזכות זה שאנשים יראו אותנו פה, הם יחשבו על אחינו הברווזים ויפסיקו לאכול אותם. ואולי בזכותנו הדור הבא של הברווזים יזכה לחיים טובים כמו שלנו.
כתבה: טוהר רונאל
