ENGכתב: תומר קרמן
נולדתי עם עוד שישה אחים ואחיות. אימא שכבה בכלוב ממש בגודל של הגוף שלה. אותנו הוציאו אל מחוץ לכלוב שלה, כך שיכולנו רק לינוק ממנה. רצינו להיצמד אליה, להרגיש את חומה, להתכרבל בחיקה, אבל הסוגרים מנעו זאת מאיתנו. אימא לא ממש התייחסה אלינו, ולא הסתכלה עלינו. היא שכבה מותשת בתוך הכלוב, מדי פעם ניסתה לקום ולא הצליחה ובמשך רוב הזמן דחפה את האף בין הסורגים או ניסתה לנשוך אותם. אני בכלל לא בטוחה שהיא ידעה שאנחנו הילדים שלה, כי היא לא הסתכלה עלי או על האחים שלי אלא תמיד בהתה מסביב במבט לא ממוקד. כל כך רציתי שהיא תלקק ותחמם אותי, אבל הדבר היחיד שיכולתי לעשות זה לנסות לינוק.
אחרי שלושה שבועות לקחו אותנו מאימא ומאז לא ראיתי אותה יותר. העבירו אותנו למכלאה צפופה. בקושי יכולנו לזוז שם. הרגשתי משהו מוזר שם. כל הגורים שם היו עצובים ולא הבנתי למה. נורא רציתי לשחק איתם, אבל פתאום הרימו אותי ובלי שום הכנה חתכו לי את הזנב, אחר כך גם את השיניים. הכאבים היו כל כך נוראיים שהתעלפתי מהם. כשהתעוררתי אחרי יום הבנתי למה כל שאר הגורים במכלאה הזאת עצובים. לכולם היו כאבים בזנב ובשיניים. לחלק היו פצעים שלא החלימו. לבנים חתכו גם את האשכים. כולנו היינו בהלם. חלק מהגורים מתו מהכאבים והם נשארו לשכב על הבטון זמן רב עד שהוציאו אותם משם.
הצפיפות, הלחץ והשיעמום היו נוראים. לא יכולנו לעשות דבר מלבד לעמוד, לאכול, ולעשות את צרכינו. הבנתי למה חתכו לנו את הזנב ועקרו את שינינו. אם היו משאירים לנו אותם היינו נושכים זה את זה עד זוב דם מתוך תסכול ושיעמום. התגעגעתי לחלב של אימא, אבל במקום זה התחילו לתת לנו מין אוכל יבש וחסר טעם. זה מה שהיה, אז אכלתי מזה הרבה והתחלתי להשמין.מדי פעם בא מישהו ולקח את אחד הבנים, לא יודעת לאן. אבל מי שלקחו אותו כבר לא חזר יותר. קיוויתי שזה לפחות יקל על הצפיפות, אבל בגלל שכולם השמינו כל הזמן, אז המשיך להיות שם צפוף מאוד, וגם מסריח.
אחרי כמה חודשים לקחו אותי משם, ריתקו אותי מבלי יכולת לזוז ודחפו לי משהו לאיבר המין. משם העבירו אותי לכלוב קטן, ממש בגודל של הגוף שלי. צמרמורת עברה בי. זה היה הכלוב שבו אימא שכבה כשאני נולדתי. פחדתי שאני הולכת להיות בדיוק כמוה. ובאמת זה מה שהיה. מה שנשאר לי לעשות זה לשכב. יום ולילה, יום ולילה, עינוי שאין לו סוף. לאחר זמן מה הרגשתי תחושות מוזרות בגוף ואיתן הרגשתי גם צורך לבנות אזור נעים לגור בו. חיפשתי עלים או ענפים או משהו אבל מה שהיה סביבי זה רק רצפת בטון, סורגים, צואה ואוכל. ניסיתי לחפור בבטון ולא הצלחתי. שוב ושוב ניסיתי לחפור, אבל פעולת החפירה הפכה למשהו חולני. הרגשתי שאני משתגעת. הדבר היחיד שנשאר לי לעשות זה לאכול, אז אכלתי, והרבה. מרוב בדידות, שעמום וכאבים הרגשתי איך אני הולכת ונעשית כמו אימא שלי – מותשת, מיואשת ואדישה.
במצב הזה נולדו לי שישה גורים. אחד מהם מת בלידה. רציתי להסתכל עליהם, לחבק אותם, לחמם ללקק אותם, אבל הם היו רחוקים. לקחו לי אותם ושמו אותם מחוץ לכלוב, ואני כבר איבדתי את החשק לחיות. בדיוק כמו בילדות שלי, גם הילדים שלי היו יכולים אך ורק לינוק ממני, וגם זה בקושי. שניים מהגורים שלי לא הצליחו לינוק. ניסיתי לעזור להם אבל לא הצלחתי. שוב ושוב ניסיתי להגיע אליהם, לכוון אותם אל פיטמותי, אבל סורגי המתכת סגרו עלי ומנעו ממני להגיע אליהם. צפיתי בהם כשהחיים עזבו אותם. אחרי כמה זמן לקחו אותם ממני, ואותי שוב קשרו ושוב הכניסו משהו לאברי. שוב הייתי בהיריון, שוב ילדתי גורים, והסיפור חזר על עצמו בצורה כמעט זהה פרט לכך שהייתי הרבה יותר תשושה, חלשה ומדוכאת.
אחרי שלקחו לי גם את קבוצת הגורים השנייה שלי, איבדתי לחלוטין את הרצון לחיות. החיים האלה היום סיוט אחד ארוך ומתמשך. רבצתי וחיכיתי שיקרה משהו. הפסקתי לאכול ומדי פעם המשכתי לנשוך את הסורגים, בתקווה שמישהו יסכים להרוג אותי. לבסוף הוציאו אותי משם והובילו אותי למקום אחר, אבל כבר לא יכולתי ללכת על הרגליים והתמוטטתי. מישהו קשר אותי ברגל וגרר אותי על הארץ, עד שהגענו לאיזה חדרון קטן, אני ועוד חזירה אחת. פתאום אני רואה שסוגרים לה צבת גדולה על הגוף והיא מתעוותת, נופלת ומפרפרת. ידעתי שאני הבאה בתור. התחלתי לנסות לברוח, אבל לא היה לאן וגם הרגליים כבר לא נשאו אותי. שכבתי מיואשת ועצמתי עיניים. הרגשתי שסוגרים עלי את הצבת הגדולה ואז, פתאום, עבר בי זרם חד של כאב נוראי בכל הגוף. נכון שכבר רציתי למות, אבל לא רציתי שבדרך יכאב לי כל כך הרבה. מההלם נשארתי לשכב ואיבדתי את ההכרה כמעט לגמרי. איכשהו הרגשתי שאני נגררת משם למקום אחר ונתלית מהרגליים. במקום הזה הריח היה נורא יותר מכל. לפתע הרגשתי כאב חד בצוואר ולא יכולתי לנשום כמעט. נחתי בחבטה על הקרקע, עוד כמה פרפורים, וזהו. חיי העלובים הגיעו אל קיצם. הסיוט נגמר.
על תעשיית החזירים באתר אנונימוס
סרטון: תיעוד של אנונימוס לזכויות בעלי חיים - תעשיית החזירים בישראל
