ENGהביטו בתמונה הזו.
זו התמונה שמתמצתת את אסונם של בעלי החיים בעידן בו אנו חיים.
מצד אחד- מספר. מוטבע על גופה של הפרה.
מספר שנצרב על עורה ביד גסה, מספר שמצמצם את כל קיומה לכדי יחידת ייצור.
יחידת ייצור שתתקיים כל עוד היא תהיה יעילה וריווחית בתור שכזו.
ומשתחדל להיות ריווחית- אחד דינה: שחיטה.
ומצד שני- העיניים האלה. העיניים שמביעות הכל: את היאוש, את העייפות, את האבל, את העצב הקיומי של נשמה עדינה ורגישה , שתינוקותיה נחטפים ממנה בזה אחר זה לאחר לידתם, וגופה משועבד למכונות חליבה בתעשייה נצלנית, שלא רואה בה דבר מעבר למספר.
150 מליארד בעלי חיים יבשתיים נשחטים מדי שנה בעולם.
6 מליון כל 20 דקות.
מה המספרים האלה אומרים לנו? האם יש לנו דרך להרגיש את כאבם של כל כך הרבה קורבנות? לפעמים נדמה שדווקא המספרים הבלתי נתפסים מרחיקים ומנתקים אותנו מהאינדיווידואל הסובל.
הרבה אנשים ישארו אדישים למשפט "כל יום נגרסים למוות 15 אלף אפרוחים זכרים בתעשיית הביצים", אך אף לא אחד ישאר אדיש אם יראה במו עיניו התעללות באפרוח אחד בודד.
בדפים הבאים נביא לכם את סיפורו של האפרוח הבודד הזה, ושל שאר בעלי החיים בתעשיות ובמעבדות: נביא את סיפורה האישי של התרנגולת בלולי הסוללה, של החזירה בתאי ההנקה, של הפיל בקרקס, של הקוף במעבדה, ובעלי חיים נוספים בתעשיות נצלניות שתבעו בעלות על גופם ועל נשמתם, על חייהם ועל מותם.
נביא את סיפורם- מנקודת מבטם. מרגע לידתם ועד יום מותם, כפי שהם היו מספרים – אילו רק יכלו.
ואחרי שתקראו, תכפילו את כל הסבל הזה במספרים שלא מפסיקים לרוץ במונה השחיטות שבדף הראשי ובמליארדים שחיים כך בכל רגע נתון.
