שי ואור נמצאו בצד הדרך לאחר שנפלו ממשאית הובלה של תעשיית הבשר, בדרך לפיטום והיום הן בטוחות שהן חתולות, לא משנה כמה פעמים הסברנו להן שהן תרנגולות הודו.
לאחר כחודשיים נמצאה גם אורלי ומיד הן נעשו חבורה מאוחדת.
כשאנחנו עובדות הן קופצות עלינו, שמות את הלחי על היד ודורשות את מנת הליטוף היומית, הן אוהבות לשיר ברחבי החווה
מזמורים שונים בשריקות
מתוקות ומקסימות.
למרות השיר בלב והאוכל הטוב והמזין שהן מקבלות בחווה – נגזר על שי, אור ואורלי להרגיש מורעבות בכל שעות היממה – כך הן הושבחו גנטית ע"י התעשייה, וזאת על מנת להקל על הפיטום שלהן. אנחנו בחווה אחראיות להגביל את כמויות המזון שלהן, כדי שלא יגדלו בקצב מהיר מידי עד שהמערכות שלהם יקרסו.
אם תבואו לבקר אותן בחווה, בטח תשימו לב למקור הקטום שלהן. המקור נחתך בתעשיה באמצעות קרן לייזר. המעשה הזה הוא אכזרי לא רק בגלל הכאב ושיטה בה נעשית הקטימה (האפרוחים נתלים מראשם בקרוסלת תלייה על מנת לבצע את ההליך הזה), הוא אכזרי מאחר שתרנגולי הודו חשים ומרגישים את העולם שסביבם באמצעות מקורם.
