היי אני מירי וזאת גילי, נכון שאנחנו נראות כמו אחיות? אבל האמת היא שנפגשנו לראשונה בבית החולים בית דגן, אני הגעתי לבית החולים אחרי שאני שכבתי עם רגל שבורה בתעלה במשך חודשיים. לולא הגשמים והצמחייה באזור, כנראה שלא הייתי שורדת לספר את הסיפור שלי.
את גילי מצאו חיילים על גבול מצריים במצב של דימום מסיבי וללא כף רגל קדמית. היא לא מדברת על זה, אבל כנראה שהיא עברה הזנחה קשה והתעללות. כשהיא הגיעה לבית החולים היא הייתה כמעט ללא רוח חיים. והייתה זקוקה למנות דם רבות. מזל שבדיוק הייתי שם גם ויכולתי לתרום לה דם ישירות ממני ולהציל אותה! עכשיו אתם מבינים למה אנחנו בלתי נפרדות? כי אנחנו אחיות בדם!
מיטל מחוות החופש ראתה אותנו במקרה כשביקרה בבית החולים והיא מיד התאהבה במבט החכם שלנו. כן כן, יש לנו מבט חכם וכובש. אנחנו מודעות לזה. היא אספה אותנו לחוות החופש. הגענו לחווה חלשות וקטועות גפה קדמית, אבל עם כל יום שעובר, עם כל סירוק נעים, עם כל חיבוק אוהב, אנחנו מתחזקות ברוחנו ובגופנו. אם תגיעו לחווה תמיד תמצאו אותנו יחד, קרובות ומחובקות.
