רק לפני רגע הייתי עם במפטמה של תעשיית הבשר,
מלאה בבוץ, צואה ולכלוך עם ריח נוראי וצפיפות.
יום אחד, כשהוציאו אותנו להסתובב בשטח פתוח ליד המפטמה, הרגל שלי נתקעה בסלע שהיה בשטח ונשברה. כאב לי מאוד, והרגשתי כל כך רע. החליטו שאין ברירה ושצריך לקטוע אותה.
היה לי קשה מאוד לנוע. בלילה רעדתי מקור בשטח הפתוח ומעולם אף אחד לא ניגש ללטף אותי או לבדוק לשלומי. כל כך פחדתי! מידי יום אני והחברים שלי ברפת הבחנו שלוקחים את החברים הגדולים שלנו ומעמיסים אותם על משאיות ומאז לא ראינו אותם. סיפרו לנו שקורה להם משהו נוראי אבל לא רצינו להאמין.
.
יום אחד העלו אותי למשאית. לא הבנתי לאן לוקחים אותי. הנסיעה הייתה כל כך ארוכה והרגישה כמו נצח. חשבתי שכל מה שהחברים שלי ברפת סיפרו לי הולך לקרות גם לי. בכיתי כל הנסיעה וכל כך רציתי לחזור להיות עם החברים שלי.
פתאום המשאית נעצרה. ניסיתי להציץ מהחלון החוצה אבל לא הצלחתי לראות.
.
לפתע דלתות המשאית נפתחו, הרבה אנשים עמדו והסתכלו עלי. אני כל כך פחדתי מהם. כבר ידעתי מה הם הולכים לעשות לי! אני כבר מכיר אנשים ויודע שהם ממש רעים, תאמינו לי.
מרוב שכל כך פחדתי, רצתי מהר החוצה מהמשאית, כל כך מהר שמעדתי. ברחתי הכי מהר שיכלתי. מהר הכניסו אותי לתא משלי. זה היה מוזר כי הוא הריח טוב והיה מאוד נקי. חיכתה שם ערמה גדולה של חציר טרי. הכל היה חדש לי, הריחות, הקולות וגם האנשים דיברו בשקט ורכות, אף פעם לא שמעתי אנשים מדברים ככה. עדיין, כבר שמעתי דברים, הייתי זהיר וצעדתי מהר אחורה לפני שיקרה לי משהו רע.
לאט לאט נכנסו פרות למתחם. ממש דומות לי! הן ניגשו אליי אחת אחרי השנייה וסיפרו לי שאין לי מה לפחד, שכולם פה מאוד נחמדים, שיש כאן אוכל טעים, מסרקים ומברישים אותן, מלטפים ומנשקים אותן ואני חשבתי שאולי מה שהן מספרות לי הוא אמיתי.
.
מידי יום נכנסו אנשים למתחם שלי ומיום ליום נתתי להם להתקרב אליי יותר. אחרי שבוע כבר כל כך התרגשתי כשהם נכנסו שנתתי להם לשבת לידי
ואפילו הנחתי עליהם את הראש. זה היה כל כך נעים. אפילו הכינו לי רגל מיוחדת כחולה שאיתה אני יכול ללכת ואפילו לרוץ!
כל יום מישהו מבריש אותי, מחבק ומלטף אותי. עכשיו אני מבין איך זה להרגיש בטוח ואהוב. הם כבר לא סתם אנשים בשבילי, עכשיו אני קורה להם חברים.
.
אני מקווה שכל החברים שלי מהרפת גם הגיעו למקום כזה.
