הדיירים שלנו

שי, הידוע גם כשי-שון הוא ילד חופש מבטן ומלידה. הוא נולד בחווה ב 22.1.2019 וכל מה שהוא חווה מבני אדם מרגע הגחתו לאוויר העולם הוא רוך, חמלה, כבוד ואינספור אהבה. בניגוד לדיירים אחרים בחווה, שי גם זכה ועודנו זוכה לגדול עם אילנה, אימו הגאה. הוא זכה לינוק ממנה ולקבל את

כאן בחווה הכרתי את החבר הכי טוב שלי – את רועי! הגענו ממקומות שונים אבל גדלנו ביחד כמו אחים. שנינו הגענו לחווה חלשים וקטנים, רועי אפילו לא ידע ללכת! כאן עזרו לנו להתחזק ולגדול ונתנו לנו תקווה. היום אנחנו שני גדיים שמחים, אוהבים לרוץ ולקפוץ ותמיד מחפשים עם מי לשחק.

שרון הגיעה לחווה כשהיא בת מספר ימים, הייתה תינוקת עוצרת נשימה ביופיה וגדלה להיות עז צעירה ומרשימה! כיום היא עם זקנקן של בגרות שמעטר ברוב חן את סנטרה. כתינוקת, הייתה משתובבת ללא הפסקה, מקפצת לה ברחבי החווה בעודה מרחיבה את ליבנו ומפיצה אושר ושמחה. אבל לא רק שמחה הפיצה הקטנטנה,

לא תמיד חיינו בחופש. בעבר היינו במקום בו לא התייחסו אלינו יפה ובדקו על הגוף שלנו כל מיני חומרים. זה היה מפחיד ולא נעים. אפילו יש לנו סימן מהתקופה הזאת, קעקוע של מספר בתוך האוזן. אתם יכולים לראות אותו. היום אנחנו ארנבונים שמחים אחרי שזכינו בחיי חופש. אנחנו חיים במתחם

  ניצלתי מתעשיית החלב, והגעתי לחווה בגיל שבוע וחצי ימים בלבד. בדיר שבו נולדתי הבחינו שקשה לי להתמצא ולהבחין איפה אימי נמצאת, הסתובבתי במעגלים סביב עצמי וחשדו שאני סובל מעיוורון. מספרים לי שאימי דחתה אותי, כפי הנראה הרגישה שדבר מה אינו כשורה. כשרק נולדתי לא הצלחתי ללכת כמו שצריך ורגלי

 בדצמבר 2018, הגיעו אלינו באמצע הלילה 54 תרנגולות ניצולות מלול חופש למטרות רבייה. התרנגולות נשארו בלול לגסוס ולמות לאיטן, ללא מים, אוכל ותנאי תברואה ראויים. התרנגולות שהו בלול בתנאים קשים מאוד. הן הגיעו אלינו מכוסות צואה. סביב כפות הרגליים והאצבעות העדינות שלהן הצטברה צואה שהתגבשה והתקשתה והחזיקה את גופן העדין

ביולי 2018 הצטרפו אלינו 7 מתנות צהבהבות ומתוקות. הברווזונים, מסוג קול דאק, נולדו בהפתעה בחצר מגורים במושב עולש ומיד חיפשו עבורם בית אוהב לכל החיים. לברווזונים יש תפקיד חשוב בחווה – בעתיד, כאשר נציל ונקלוט בחווה ברווזים מתעשיות המזון, נציג בסיורים את ההבדלים הגדולים בין ברווזי בר לבין ברווזים שעברו

לאחרונה פנו אלינו מלול סוללה תרנגולות והציעו שניקח 60 מטילות, מספר ימים לפני חישמול הלול כולו. בזכות התמיכה, התרומות והשיתופים, הקמנו מתחם חדש לבעלי כנף ואת גן העדן הזה השיקו הניצולות החדשות, שהגיעו מחיי שיעבוד בלול סוללה, אל חיי חופש ואהבה עד יומן האחרון. ברגע האמת היה קצת קשה לנו

לאורצ'וק שלנו הייתה התחלה לא פשוטה בלשון המעטה. הוא לא מסוגל היה לעמוד על רגליו, גופו היה מכוסה בכוויות וקרחות מהשתן עליו רבץ זמן ממושך. אורצ'וק שלנו הוא ילד מלא עוז ועזוז, שמחת חיים לו מרובה והוא ניחן בנחישות ודבקות במשימה. מכירים את הביטוי "לדפוק את הראש בקיר"? ובכן, השובב

היי אני מירי וזאת גילי, נכון שאנחנו נראות כמו אחיות? אבל האמת היא שנפגשנו לראשונה בבית החולים בית דגן, אני הגעתי לבית החולים אחרי שאני שכבתי עם רגל שבורה בתעלה במשך חודשיים. לולא הגשמים והצמחייה באזור, כנראה שלא הייתי שורדת לספר את הסיפור שלי. את גילי מצאו חיילים על גבול