הדיירים שלנו

מושיקו נולד עם עיוות, ככל הנראה מולד, ורגלו מסובבת לכיון ההפוך. הוא תרנגול מניטורי שלרוב מגדלים בתעשיית היופי. יום אחד עובר אורח במושב עולש הבחין במושיקו באמצע הכביש מנסה לברוח ולהתגונן בפני חתולים. כיוון שהוא שמע על חוות החופש הוא החליט לאסוף אותו לדפוק בדלתנו.  למרות נכותו, הוא מרגיש מלך

כשרועיקי הגיע לחווה, גדי קטנטן וצחור, הוא לא יכול היה לעמוד על הרגליים. לאחר תהליך שיקום אינטנסיבי והתאמת סדים מיוחדים, רועיקי שלנו החל עומד על הרגליים! לראות אותו מתרוצץ לו להנאתו בחווה מרחיב את ליבנו בכל פעם מחדש. מדובר בקסם של ילדון וכל כך יפייפה! עיניו תכולות וניתן לבהות בהן

בונו (יהושוע לשעבר) הוא כבש מיוחד מאוד! הוא הכבש היחיד בחדר של העזים. המעבר לחדרם היה קל, פשוט ונוח כל כך. הוא מעט חששן. נדרך ובורח למשמע כל רחש וכשבונו רץ, כולם מיד רצים בעקבותיו. הוא קל רגליים, אוהב לשחק עם העזים ויש לו קרניים. עד לפני מספר חודשים, בונו

אודי שלנו הוא ילדון מגודל ושובב! לאודי תיאבון בריא, בריא מאוד! אם יש משהו שיגרום לו לדלג משל היה איילה קלילה, זו מנת מזון. תערובת או חציר משובח. כשניר, השור קטוע הרגל אוכל, צריך ממש לשמור עליו מפני אודי, כי אודניק'ה מסיים לאכול את המנה שלו חיש מהר ואץ רץ

 אני סטייסי ואני עגלת מזל והבעלים הגאה של כיסא גלגלים מיוחד לעגלות. כשנולדתי בעל העדר שם לב שאני לא מסוגלת לעמוד ומיד הפריד אותי מאימי. בזכות המבט מלא החיים שלי הוא נתן לי 24 שעות למציאת בית חדש, לפני שימית אותי.   באישון הלילה הגיעו מתנדבים של חוות החופש ואספו

  אנחנו תמר ומיקי ואנחנו רק נראים גדולים, זה בגלל שאנחנו "פטמים" וכן, זה נורא כמו שזה נשמע. פטם הוא זן שהונדס גנטית לגדילה מואצת, כך שבגיל חודש כבר הגענו לגודל של תרנגול בן שנתיים. אנחנו לא זוכרים איך בדיוק הצילו אותנו ואיך הגענו לחוות החופש, כי היינו אפרוחים בני

  אני יודע מה אתם חושבים כשאתם רואים אותי, שאני הקוקוריקו הכי גנדרן בחוות החופש. זה נכון. אני לא אקרקר על זה. אל תספר ללילי, אבל לפני 6 שנים שמו אותי בשק עם עוד תרנגולים וכמעט זרקו אותי למות, בגלל הקוקוריקו שלנו. אני הייתי תרנגול בר מזל כי וטרינר שראה

פעם לפני שהגעתי לחווה וחייתי ברפת במרכז הארץ קראו לי 232. אני שואלת אתכם, איזה מן שם זה לתת לפרה? כשהגעתי לחווה הייתי רזה ומלוכלכת. לא היה לי טוב  ברפת בכלל. אמנם אני עיוורת, אבל לא צריך לראות כדי להרגיש את הפחד, הזבובים והצפיפות הנוראית שהייתה שם. אני שמחה שהגעתי

שי ואור נמצאו בצד הדרך לאחר שנפלו ממשאית הובלה של תעשיית הבשר, בדרך לפיטום והיום הן בטוחות שהן חתולות, לא משנה כמה פעמים הסברנו להן שהן תרנגולות הודו. לאחר כחודשיים נמצאה גם אורלי ומיד הן נעשו חבורה מאוחדת. כשאנחנו עובדות הן קופצות עלינו, שמות את הלחי על היד ודורשות  את

בתוך כלוב קטן: בתת תזונה, רזה כחושה ובקושי זזה, כך מצאה תיירת טובת לב מהודו את טל שלנו בדיר של תעשיית חלב עיזים בצפון הארץ. התיירת התאהבה בטל ופנתה לבעל המשק, שהסכים למסור אותה לידיה "בזכות" מצבה הקשה של טל. לרוב בעלי משקים לא מסכימים לוותר על נקבה שיכולה לייצר