לא קל להציל בארץ חזירים.
יש מקומות בודדים בישראל שמחזיקים כ-2,000 עד 3,000 חזירים למטרות מחקר, אך בפועל כ-60% מהחזירים נשלחים לשחיטה עבור מאכל.
חוק איסור גידול חזיר שעבר בכנסת בשנת 1962, אוסר על החזקה וגידול של חזירים על אדמות ישראל, מלבד במוסדות מדעיים ובגני חיות.
מסיבה זו, היינו צריכים לעבוד על ההצלה של שני החזירונים שלנו במשך חודשים. בכל פעם שחשבנו שהנה זה קורה, ההצלה נכשלה ברגע האחרון ואנחנו נותרנו עם ציפייה שלא מומשה ועם תא מצוחצח ומוכן לדיירים החדשים.
לאחר שיתוף פעולה ארוך עם ארגון "תנו לחיות לחיות", בסוף זה קרה. אחד ממגדלי החזירים בישראל התרגש עד עמקי נשמתו כששמע על מיזם חוות החופש, ובמיוחד על התכניות לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים בפרויקט. הוא לא רצה להיחשף, אך החליט לתרום לחווה שני חזירונים בשווי 3,000 ₪. ואז הדלתות נפתחו ואנחנו קיבלנו לידינו שני יצורים ורדרדים ומפוחדים.
הם היו רק בני חודשיים, אך כבר הספיקו לעבור גיהינום.
בגיל שבוע סירסו אותם באכזריות ללא הרדמה, קיצצו את זנבותיהם וגדמו את שתי השיניים הקדמיות שלהם, כדי שלא יגדלו לאורך מלא.
כל הזוועה הזאת מתרחשת מדי יום בחזיריות ברחבי הארץ, בגלל תנאי הצפיפות האיומים שגורמים לחזירים לפתח התנהגויות אלימות.
שני התינוקות המתוקים האלה כל כך פחדו מאתנו כשהגיעו, שבכל פעם שפתחנו את הדלת הם ברחו לצדדים, כאילו ציפו לבעיטה מכל מי שנכנס.
אבל חזיר זאת חיה מאוד אינטליגנטית. למעשה, זהו היונק ברביעי בסולם האינטליגנציה, לפני כלבים. לצורך השוואה, רמת ההבנה של חזיר ממוצע שוות ערך לזו של ילד בן חמש.
כבר אחרי יום יומיים הבינו שאצלנו זה עובד אחרת.
במקום לברוח בכל פעם שהדלת נפתחה, הם רצו לעברנו לקבל אוכל וליטופים.
לראשון קראנו יוסי, על שם יוסי וולפסון מ"תנו לחיות לחיות", שבלעדיו זה לא היה קורה. לשני קראנו עמרי, על שם עמרי פז שעשה כל כך הרבה למען בעלי החיים בישראל.
היום שני המתוקים האלה מסתובבים ונוחרים בכל רחבי החווה. יוסי מאוד רגיש לשמש וחשוב למרוח אותו טוב טוב בקרם הגנה ועמרי מאוד אוהב לחפור ולהרוס כל חלקת עשב ששותלים…
התקווה הגדולה שלנו היא שיוסי ועמרי ישמשו כשגרירים ל-220,000 החזירים שנשחטים מדי שנה בתעשייה בישראל, אפילו יותר מעגלים.
אולי אם כולנו נלמד להסתכל להם בעיניים, המספר הזה ישתנה.
