מיטל, מיזמיות חוות החופש מספרת:
בערב יום כיפור האחרון יצאתי עם פעילים נוספים למוקדי מנהג הכפרות בפתח תקווה.
למרבה הזוועה, ראינו אינספור תרנגולים ותרנגולות מותשים, מורעבים, צמאים, חיוורים, גוססים (חלקים אף מתים), עוברים מיד ליד כסחורה.
עושי מנהג הכפרות תפסו אותם באכזריות וסובבו אותם מעל לראשיהם.
אין לתאר את גודל החרדה שעובר יצור חי כאשר מתייחסים אליו ככלי או חפץ ללא שום ערך או נשמה.
ניסינו לעשות כל שבידנו, התחננו על חייהם, צעקנו, הפגנו, אך השוטרים חסמו אותנו ולא נתנו לנו להתקרב.
לפתע הבחנו במשאית פתוחה אשר כמויות הנוצות שהיו מוטלות עליה העידו על רבבות שהובלו בין חיים למוות למנהג האכזרי ולסכין השוחט.
מיד הבנו שיש פה הזדמנות, לא יתכן שלרכב הזה יש את הרישיון הנדרש ממשרד החקלאות להובלת בעלי חיים.
קראנו למשטרה והערנו את תשומת ליבם לנושא.
אכן התגלה שזהו רכב ללא האישור הנדרש וכך הגיעו לידינו הפעילים, בחסות המשטרה, 300 תרנגולים ותרנגולות מותשים וגוססים אשר החלו לגשש את דרכם חזרה לחיים.
פיזרנו אותם בין רכבי הפעילים. אני העמסתי שני ארגזים לרכב שלי, בהם היו 20 תרנגולים ותרנגולות.
התחלנו לנסוע איתם לכיוון אומנת החופש.
בנקודה הראשונה שהתאפשרה, עצרנו וקנינו בקבוקי מים והתחלנו להשקות את התרנגולים.
היינו המומות ולא האמנו שבמשך חצי שעה שארכה הדרך, הם לא הפסיקו לשתות, הם פשוט כמעט מתו מצמא!
הגענו אל האומנה, הוצאנו אותם מהכלובים, הנחנו אותם על האדמה.
לאט ובחשש, הם החלו לראשונה בחייהם לפרוש כנפיים ולגשש את מגע האדמה ברגליהם.
הן נראו כמתים מהלכים: כרבולות חיוורות חסרות צבע, נוצות מרוטות, בעלי חיים כנועים ומובסים, זה מה שהבאנו לאומנת החופש באותו היום.
ותראו אותם היום, גאים, מתרוצצים, מפטפטים, יפהפיים, כרבולות אדומות כמעט בורדו, סומכים על בני אדם, מתרפקים על מעייני ובובה, נהנים ממגע וליטופים ואפילו משמיעים ומשמיעות גרגורים של הנאה, מי היה מאמין?
זכינו! זאת זכות גדולה.
וכל מה שאנחנו רוצות להגיד, זה שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו, מלא כבוד והדר, פלא הבריאה, לא מוצר, לא עוף בשקל ולא כפרה.
